תמיד עשיתי ספורט. טניס בילדות, חדר כושר, פילאטיס, יוגה, ובשלב מסוים אפילו ריצה. הריצה הייתה עבורי מקום של שקט, כמעט מדיטטיבי, והרגשתי בכושר מצוין.

אבל אחרי הלידות ועם ההגעה לגיל 40, משהו השתנה. האנרגיות כבר לא היו כמו פעם, העייפות גברה, והחזרה לשגרת האימונים נעשתה קשה יותר. גם כששמרתי על תזונה והתאמנתי, הגוף הרגיש אחרת. לא רק המשקל השתנה, אלא התחושה הכללית, הכוח, החיוניות ולעיתים גם הצלילות.

הבנתי שנדרש שינוי.

התחלתי קודם כל להקשיב יותר לגוף: לזהות מתי אני באמת רעבה, כמה מזון אני צריכה, ולהעדיף מזון טבעי ולא מעובד, תוך צמצום משמעותי של סוכר וקמחים לבנים. במקביל, הכנסתי לשגרה אימונים פונקציונליים, המשלבים אירובי ואימוני כוח.

וזה חשוב במיוחד בתקופת טרום גיל המעבר וגיל המעבר.

עם השנים הגוף משתנה, וכך גם הצרכים שלו. הירידה ההדרגתית ברמות האסטרוגן יכולה להיות מלווה בשינויים בשינה, בעיכול, במצב הרוח, בגלי חום ובתחושת האנרגיה. היא משפיעה גם על מסת השריר ועל בריאות העצם.

כאן נכנסים לתמונה אימוני הכוח. הפעלת עומס על העצמות והשרירים מסייעת לשמור על כוח, מסת שריר ותפקוד, ומהווה חלק חשוב בשמירה על בריאות העצם. לכן כדאי לשלב אימוני כוח לפחות פעמיים בשבוע, לצד פעילות אירובית.

גם לתזונה יש תפקיד משמעותי: מספיק חלבון, מזון מגוון ועשיר ברכיבים תזונתיים, והרגלים שמתאימים לגוף המשתנה.

ומה עם הרפואה המשלימה? דיקור, שיאצו וצמחי מרפא יכולים להשתלב כחלק מגישה הוליסטית, ומטרתה לתמוך בהתמודדות עם תסמינים ולחזק את הקשר שלנו עם הגוף.

גיל המעבר הוא לא תקופה שבה צריך להילחם בגוף או להתנגד לשינויים. זו תקופה שבה כדאי ללמוד להקשיב לו מחדש ולתת לו בדיוק את מה שהוא צריך, ולתת לעצמנו את מה שעושה לנו טוב.